<h1>ראבי"ה סימן תתצ"ד</h1>
<h2>דף נב.</h2>
וצריכין אנו לבאר בדיקת הסימני' תנן בפרק בא סימן [נ"ב ע"א] תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת וכן התינוק שהביא שתי שערות וכו' תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן ר' יהודה אומר משירבה השחור ואמר ר' אבהו הלכה כר' יהודה ומיהו לית הילכת' כר' יהודה, וכן פסק רבי' האלפסי ותו דהא איפסיק' הילכת' [ב"ב קנ"ו ע"א] כרב נחמן אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין ואמרי' דלמיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן ואפי' לחליצה שהיא חומר' לא בעינן עד שירבה השחור על הלבן, ומפר' תלמוד' דהיינו שתי שערות ארוכות שוכבת ונרא' כמי שירבה השחור על הלבן, ותו דכולהו אמוראי מפרשי מילתייהו דרבנן ש"מ דהילכת' כרבנן דאמר רב הונ' שתי שערות שאמרו צרי' שיהא בעיקרן גומות, רב מלכי' אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות, אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ואחד על קשרי אצבעותיו של יד ואחת על קשרי אצבעותיו של רגל דברי ר' שמעון איש כפר ערכום שאמר משום ר' ישמעאל, ורבנן א"ר אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד והילכת' כרבנן. ובמסקנ' נמי אמרינן וכשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי כילכיל זה וכ' עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והוא הדין לחליצה ותנן [נדה נ"ב ע"ב] שתי שערות האמורי' בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה הוא שיעורם כדי לכוף ראשם לעיקרם דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן, ר' (אליעזר) [עקיבא] אומר כדי שיהו ניטלות בזוג, אמר רב חסד' אמר מר עוקב' הלכה כדברי כולן להחמיר ולהחמיר גבי חליצה, היינו כדי לכוף ראשם לעיקרם, ולגבי מיאון כדי לקרוץ בציפורן ואחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה של יד ורגל יש מרבותי' שמפרשי' הכל באותו מקום אלא שלשון נקי הוא ויש מרבותי' שמפר' על קשרי אצבעות של יד ורגל כי רגילות להם שם שיער וראוי להחמיר בספיקו' הללו של אילו פתרוני'. ולגבי מיאון סמכי' אחזקה דרבא, ולחליצה בעיא בדיקה וקיימ' לן [נדה מ"ו ע"א] תוך זמן לפני זמן דשומא נינהו. ורבי' האלפסי פי' דקיימא לן כחזקה דרבא למאן, וחיישינן שמא נשרו והני מילי דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דאוריית' אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהוו להו נישואין דרבנן לא אמרי' חיישי' שמא נשרו ויכולה למאן, ובכי האי גוונ' אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאון. ואם הם בני עשרים האיש והאשה ולא הביאו סימנין ונולדו בהם סימני(ן) סריס משפטם כגדולים כדאמרי' בפ' (יש נוחלין) [מי שמת קנ"ה ע"ב] ובפ' יוצא דופן [מ"ז ע"ב], ואם לא נולדו בהם סימני סריס או סימני איילונית עד רוב שנותיהם חשבינו להו קטן וקטנה ותוב חשבינן להו גדול וגדולה שאין עתידין שוב להביא.
